לפניי בקשה להורות על מינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן:
"החוק").
רקע עובדתי וטענות הצדדים
1. ביום 9/3/05 התקשרו המבקש והמשיבה בהסכם שמטרתו מימון רכישת מניות בחברת עדי בר ייזום וניהול פרוייקטים בע"מ (להלן:
"החברה") מידי מר אברהם כהן (להלן:
"כהן"), מנהלה של החברה, המחזיק במחצית מניותיה (להלן:
"ההסכם", נספח א' לבקשה). בסעיף 4 להסכם, התחייב המבקש להעמיד לטובת המשיבה סך כולל של 700,000 $ (דולר ארה"ב) לצורך רכישת המניות, אשר יוחזר במלואו בתוך תקופה של שנתיים. בנוסף, התחייבה המשיבה בסעיף 5 להסכם להעביר לידי המבקש סכום שלא יפחת מ- 420,000 $ מן הרווחים הצפויים להתקבל מפרוייקט בנייה שיוקם על מגרש בבני-ברק הנמצא בבעלות החברה, וזאת ללא תלות ברווח או בהפסד של הפרוייקט. בסעיף 8 להסכם נקבע כי:
"א. הצדדים מוסרים בזה ומתחייבים למסור את כל חילוקי הדעות ו/או הסכסוכים שיתגלעו ביניהם להכרעתו של בורר יחיד עליו יוסכם בין הצדדים (בהסכם זה - הבורר) והכרעתו תחייבם.
ב. חתימת הצדדים על הסכם זה כמוה כחתימת הצדדים על הסכם בוררות כמשמעותו בחוק הבוררות תשכ"ח-1968, ולא יידרש מסמך נוסף להחלת הבוררות בין הצדדים."
2. במסגרת בקשה זו, טוען המבקש כי נפל קורבן ל"תרגיל עוקץ". לגרסתו, חרף בקשות חוזרות ונשנות מצדו, נמנעו המשיב 2, הוא הבעלים של המשיבה ומנהלה, והמשיב 3, המשמש לו כיועץ פרוייקטים, מלמסור לידי המבקש העתק של ההסכם לרכישת המניות שנחתם כביכול בין המשיבה לבין כהן בתואנות שונות. לפיכך, נפגש המבקש עם כהן, ומפיו שמע כי המשיבה התקשרה אמנם בהסכם רכישת מניות אך אינה מקיימת את תנאיו, וכי שילמה לכהן סכום של 642,600 $ בלבד מתוך הסך של 700,000 $ שקיבלה מהמבקש. עוד נגלה למבקש, לטענתו, כי המשיבה לא העבירה לכהן תמורה כלשהי מהונה העצמי, בניגוד להתחייבותה עובר להתקשרות עמו. לכשנודע למשיבים על הקשר בין המבקש לכהן, החלו, לדברי המבקש, להלך עליו אימים. הם התרו בו כי אם יוסיף להיפגש עם כהן יפחיתו סכום של 200,000 $ מן התמורה שהובטחה לו בהסכם, וביקשו להחתימו על הסכם שני, לפיו הוא מתחייב שלא לבצע כל עסקה עם כהן ללא שיתופה של המשיבה (נספח י' לבקשה). נוסף על כל אלה, טוען המבקש כי המשיבים מסרו בפניו הצהרות כוזבות, בין השאר, לגבי קיומו של היתר בנייה לפרוייקט. לאחר שכל פניותיו של המבקש אל המשיבים בדרישה לקיים את התחייבויותיהם לא הועילו, שלח אליהם הודעה באמצעות בא-כוחו על ביטול ההסכם (ראו: מכתב מיום 28/9/05, מצורף כנספח יא' לבקשה). משלא הגיבו המשיבים להודעה, פנה אליהם ביום 14/12/05 בדרישה להפנות את המחלוקות ביניהם להכרעת בורר כמתחייב מסעיף 8 להסכם, ואף ביקש לקבל הצעות בנוגע לזהות הבורר (ראו נספח יב' לבקשה), אולם, גם פנייתו זו נותרה ללא מענה.
3. על רקע זה, עותר המבקש למינוי בורר על-ידי בית המשפט. המבקש טוען, כי נוכח פעולותיהם ומחדליהם של המשיבים והפרת התחייבויותיהם החוזיות, הוא זכאי להשבת כל הכספים ששילם להם ולתשלום פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבות ההתקשרות עמם. המבקש סבור, כי יש להרחיב את תחולת הסכם הבוררות על המשיבים 2 ו- 3, היות שהמשיבה פעלה עבורם כזרוע הארוכה המבצעת, וכל הפרדה ביניהם תהיה מלאכותית לדעתו. המבקש מציין, כי משיבים אלה לא הביעו כל התנגדות ביחס לפנייתו בעניין קיום הליך הבוררות. יתרה מכך, הוא טוען כי החוק אינו דורש חתימה על הסכם בוררות כתנאי להחלתו, הגם שהמשיב 2 חתם בחתימתו על ההסכם וערב אישית לקיום כל התחייבויותיה של המשיבה בהסכם.
4. בתגובתם לבקשה, מציגים המשיבים גרסה שונה להשתלשלות האירועים. כך, למשל, הם טוענים כי המשיבה שילמה לכהן מכספה מקדמה בסך של 250,000 $ עם החתימה על ההסכם הראשוני לרכישת המניות, עוד בטרם נחתם ההסכם עם המבקש (ראו נספח ב' לתגובה). לגרסתם, ממועד כריתת ההסכם ועד סוף חודש מאי 2005 שילמה המשיבה לכהן סך של כ- 675,000$, כשהיא עומדת על כך שייחתם הסכם מפורט ביניהם. המשיבים טוענים, כי המבקש החליט לעשות יד אחת עם כהן ושותפו בחברה, כדי לגזול את קניינה של המשיבה ולנשל אותה מזכויותיה בפרוייקט. כך, ביום 13/7/05 נתקבל מכתב מאת בא-כוחו של כהן שבו הודיע על ביטול ההסכם, בטענה כי המשיבה לא עמדה בתשלומים עבור רכישת המניות, ועל ניכוי סך של 135,000 $ מן הכספים שהפקידה בידיו בגין נזקים שנגרמו לו בשל העיכוב בהקמת הפרוייקט. במכתב נוסף מיום 15/9/05, הודיע בא-כוחו של כהן כי המשיבים "השתמשו בכספים לא להם, כך שבפועל לא נעשה עמהם מאומה" (ראו נספח ו' לתגובה). כמו כן התברר למשיבים, כי כהן הציג מצגי שווא ביחס לשווי הפרוייקט, וכי החברה שקועה בחובות גדולים ואינה יכולה לרשום את הזכויות במגרש על שמה עקב סכסוך עם המוכרים שמידיהם נרכש. כן התברר, כי כהן הסתיר מפני שותפו ומפני המבקש את העובדה שקיבל לידיו סך כולל של כ- 700,000 $. בהמשך, הציע כהן למשיבים הסדר, במסגרתו התחייב למכור את המניות בסכום נמוך מכפי שהוסכם, והמשיבה שילמה לו סכום נוסף של 48,700 $, אלא שכהן טרם חתם על הסכם מפורט להעברת המניות.
5. המשיבים 2 - 3 טוענים כי דין הבקשה ככל שהיא מופנית נגדם להידחות על הסף, וזאת בהיעדר הסכם בוררות בינם לבין המבקש ובהיעדר עילה ל"הרמת מסך". לחילופין הם טוענים, כי הבקשה מעלה האשמות חמורות, שעניינן הוצאת כספים במרמה, איומים והונאה. האשמות אלו גרמו לפגיעה קשה בשמו הטוב של המשיב 2, שהינו אדם דתי, בקרב הקהילה בה הוא מתגורר ממש, וכן בשמו הטוב של המשיב 3, שהינו עורך-דין במקצועו. המשיבים סבורים כי על-פי ההלכה הפסוקה, יש לאפשר בירור ממצה של ההאשמות שהוטחו נגדם בבית המשפט המוסמך, על-מנת שיוכלו לטהר את שמם הטוב בפומבי. המשיבים מוסיפים וטוענים כי בכוונת המשיבה להגיש תביעה כנגד המבקש וכנגד יתר הצדדים המעורבים בסכסוך נושא הבקשה, אשר אינם חתומים על הסכם הבוררות. פיצול הדיון בין בוררות לבין בית משפט עלול להביא לחוסר יעילות דיונית ולהכרעות סותרות, וגם מטעם זה, טוענים המשיבים, יש לדחות את הבקשה למינוי בורר.
דיון והכרעה
6. לאחר שקראתי ושקלתי את טענות הצדדים לבקשה זו, הגעתי למסקנה כי אכן יש לדחותה.
7. סעיף 8(א) לחוק מורה כי:
"נתגלע סכסוך בענין שהוסכם למסרו לבוררות ולא נתמנה בורר לפי ההסכם, רשאי בית המשפט, על פי בקשת בעל-דין, למנות את הבורר; בית המשפט רשאי לעשות כן בין שהבורר צריך היה להתמנות על ידי בעלי הדין או אחד מהם, ובין שצריך היה להתמנות על ידי הבוררים שנתמנו או ע"י צד שלישי."
על-פי הכלל שנקבע בפסיקה, מקום בו הוגשה בקשה למינוי בורר בעניין שהוסכם למסרו לבוררות, ייעתר בית המשפט לבקשה, אלא-אם-כן מתקיימים שיקולים מיוחדים שלא למנות בורר. הסביר זאת השופט ברק (כתוארו אז) בפסק-דינו בעניין ע"א 614/79
המשרד הלאומי לתיירות - ליטורל - מקונסטנצה אשר מושבה הרשום הוא במאמאיה (רומניה) נ' תור-עולם בע"מ, פ"ד לד(4) 617:
" כעיקרון, יעשה בית-המשפט שימוש בשיקול דעתו וימנה בורר לצדדים, שכן בכך הוא מקיים את ההסכם בין הצדדים ומונע סיכולה של כוונתם המשותפת בעת כריתת ההסכם (בר"ע 124/68 [3], בע' 18 בר"ע 158/77 [6]). עם זאת, במקרים מיוחדים רשאי בית-המשפט שלא למנות בורר לצדדים. כפי שאומר השופט מני: 'בענין זה נטיית בית-המשפט היא לקיים את ההסכם בין הצדדים (וכי) נחוצים נימוקים כבדי משקל, כדי להניע את בית-המשפט לדחות בקשה למינוי בורר ועל-ידי כך לאפשר לצד אשר הסכים לבוררות להשתחרר מהתחייבותו זו' (ע"א 302/64 [7], בע' 650)." (שם, בעמ' 624; וראו עוד: סמדר אוטולנגי
בוררות דין ונוהל (מהדורה רביעית מיוחדת, תשס"ה) 417).
8. השיקולים אליהם נדרש בית המשפט בדונו בבקשה למינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק, דומים לשיקולים הישימים בדיון בבקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק (ראו: רע"א 158/89
ברכיה, מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' גד ביטון (לא פורסם)
; רע"א 10723/05
אי.אי.סי.אי אינטרנשיונל בע"מ נ' אבי גבאי ואח' (לא פורסם); אוטולנגי, בעמ' 417). בהקשר זה נפסק, כי אם צד להסכם בוררות מעלה טענת תרמית כלפי הצד שכנגד, יהווה הדבר שיקול בפני בית המשפט שלא להעביר את הסכסוך לבוררות. הטעם לכך הובא בפסק הדין בעניין ע"א 157/50
ולטר נתן ויליאמס נ' ישראל בית-אלי וחברת טיל בע"מ, פ"ד ו(2) 1234:
"אין לשלול מהצד שכנגדו טוענים טענות של תרמית, או טענות אחרות העלולות להכתים את שמו הטוב, את האפשרות לטהר את שמו בבירור פומבי בבית-המשפט ולא להכריח אותו להיכנע לבירור טענות אלה על ידי בוררים שידונו על הענין בחדרי חדרים ושהחלטתם לגבי העובדות אינה ניתנת לערעור... את הטעם הזה, שהוא משמש, כאמור, היסוד העיקרי להלכה הנ"ל, יעביר בית-המשפט לנגד עיניו בבואו לשקול איך להשתמש בסמכותו הניתנת לו כאשר עליו לדון על בקשה להפסיק את הדיון בבית-המשפט ולהעבירו לבוררים בהתאם לסעיף 5 של פקודת הבוררות, ובדרך כלל לא ייענה בית-המשפט לבקשת הפסקת הדיון הנ"ל אם הצד המבקש את ההפסקה טוען נגד יריבו טענות כנ"ל העלולות להכתים את שמו הטוב". (שם, בעמ' 1238- 1239; וכן ראו: ע"א 550/75
רפאל ו- מרים מורלי נ' דוד בגון, פ"ד
ל(2) 309; אוטולנגי, בעמ' 418).
הלכה זו יפה, כאמור, גם לעניין בקשה למינוי בורר מכוח סעיף 8 לחוק, ויש בה במקרה הנדון כדי להביא לדחיית הבקשה, נוכח טענות הדדיות בדבר מעשי קנוניה ומרמה שמעלים הצדדים (ראו והשוו: המ' (ב"ש) 469/84
בוטווין בע"מ נ' אהרון נפתלוביץ, יבוא ומסחר בע"מ, פ"מ תשמ"ו(3) 397; בש"א (ת"א) 15816/05
יוסף ורבר ואח' נ' בועז מולכו (לא פורסם); אוטולנגי, עמ' 418).
9. שיקול אחר שאף בו יש כדי להוביל למסקנה שאין למנות בורר, הוא השיקול של מניעת פיצול הדיון, המתעורר לנוכח קיומם של צדדים ועניינים הקשורים לסכסוך נושא הבקשה, אשר אינם כפופים להסכם הבוררות. פסק הדין המנחה לעניין זה הוא רע"א 985/93 אלרינה אינווסטמנט קורפוריישן נ' ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ ואח', פ"ד מח(1) 397, בגדרו קבע השופט גולדברג כי: